נחש כיפה

נחש כיפה הוא נחש קטן ממשפחת הזעמניים (Colubridae), שקיבל את שמו בשל הכתם הכהה הבולט המכסה את עורף ראשו וחלק מצווארו, המזכיר כובע קטן או כיפה ומנוגד בבירור לצבע גופו הבהיר יותר. סימן זה, יחד עם גודלו הקטן והתנהגותו הביישנית, הופכים אותו לאחד הנחשים הקשים ביותר להבחנה באזור, למרות שאינו נדיר במיוחד.

זהו נחש חצי־חופר, המבלה חלק ניכר מזמנו מתחת לפני קרקע חולית או מתחת לאבנים וצמחייה נמוכה, ולרוב אינו יוצא לפני השטח אלא בלילה בחיפוש אחר טרפו — לטאות קטנות.

• אורךעד כ־55 ס"מ
• תזונהבעיקר לטאות קטנות
• תפוצהאזורים חוליים, בעיקר במישור החוף הדרומי ובנגב המערבי

תיאור וזיהוי

גופו גלילי, קצר יחסית לעומת נחשים אחרים, ואורכו מגיע לכ־55 ס"מ לכל היותר. ראשו קטן ואינו ניכר בבירור רב מהצוואר, התאמה טיפוסית לנחשים חצי־חופרים הזקוקים לראש אווירודינמי לחדירה לקרקע רכה ולמרווחים צרים.

צבעו חום־אפרפר או חולי בהיר על הגב, עם בטן בהירה יותר, לרוב לבנבנה־צהבהבה. סימן ההיכר הבולט ביותר הוא ה"כיפה" הכהה בעורף הראש, שלעיתים משתרעת גם לחלק מהצוואר, בעוד שאר הגוף פחות בולט בדוגמתו.

התנהגות, בית גידול ורבייה

נחש לילי, ביישן וחצי־חופר, הנוקט אסטרטגיית מארב שקטה סמוך למחילות לטאות או מתחת לאבנים, וצד בעיקר לטאות קטנות כמו גֶקוֹנים ולטאות חול. מבחינה ביולוגית, הסוג הזה (Macroprotodon) שייך לנחשים בעלי ניבים אחוריים (opisthoglyphous) — כלומר ניביו הארסיים הקלים ממוקמים בחלק האחורי של הפה ולא בקדמתו, ומיועדים להכניע את טרפו הקטן באמצעות רוק ארסי חלש.

רעל קל זה אינו מהווה סכנה של ממש לאדם: הנחש עצמו שקט באופיו, ולעיתים רחוקות ינסה לנשוך גם כשנתפס בידיים — הוא נוטה במקום זאת לקפוא במקום או לנסות לברוח ולהיעלם מהר. הוא מטיל ביצים בקרקע לחה ומוגנת מתחת לאבנים או לשורשים.

תפוצה בישראל ותפקידו

מפוזר בעיקר באזורים חוליים במישור החוף הדרומי ובמערב הנגב, שם הוא מוצא קרקע חולית או חולית־חרסיתית רכה המתאימה לאורח חייו החצי־חופר, לצד שפע לטאות קטנות המשמשות אותו למזון.

כנחש קטן המתמחה בטריפת לטאות, הוא ממלא תפקיד מועיל בוויסות אוכלוסיותיהן במערכת האקולוגית החולית המקומית, והוא נמנה עם המינים התלויים במידה רבה בהמשך קיומם של בתי גידול חוליים טבעיים ובלתי מופרעים.