שלוון הקווים, המוכר גם בשם "שלוון עשר הקווים", הוא בן נוסף של הסוג הלא ארסי Eirenis, הניכר בגוף צהוב־חום שעליו נמשכים מספר קווים כהים ודקים לכל אורך הגוף מהראש ועד הזנב — לעיתים עד עשרה קווים או יותר, מה שהעניק לו את שמו המדעי והנפוץ.
כמו שאר בני סוגו, מדובר בנחש ביישן ומסתתר, המבלה את רוב זמנו מתחת לאבנים או בסדקים, וניזון מחרקים, עכבישים ולטאות קטנות.
- אורךעד כ־40–45 ס"מ; מקורות ישנים ציינו עד כ־85 ס"מ
- תזונהחרקים, עכבישים ולטאות קטנות
- תפוצהצפון ומרכז ישראל
תיאור וזיהוי
גופו דק, בצבע צהוב־חום עד חום בהיר, ולאורכו נמשכים מספר קווים כהים ודקים ומקבילים מאחורי הראש ועד הזנב — התכונה הבולטת ביותר לזיהויו. ראשו קטן ומובחן במידה מועטה מהצוואר, ועיניו קטנות יחסית.
אורכו מגיע בדרך כלל לכ־40–45 ס"מ. יצוין כי מקורות ותיקים ציינו אורכים גדולים בהרבה, עד כ־85 ס"מ, אך נתון זה נחשב כיום לתיעוד ישן ושנוי במחלוקת, וסביר שרוב הפרטים בטבע קצרים בהרבה מכך.
התנהגות, בית גידול ורבייה
מדובר בנחש ביישן, פעיל בעיקר בין ערביים ובלילה, המבלה את היום מתחת לסלעים, שאריות צומח או בסדקי קרקע, ולרוב אינו נצפה אלא בעת הפיכת אבן או גזע רקוב. התנהגותו ההגנתית מתונה יחסית, והוא מעדיף בריחה או קיפאון על פני עימות.
תפריטו כולל חרקים, עכבישים ולטאות קטנות, מה שהופך אותו לחלק מרשת ויסות טבעית של אוכלוסיות יצורים קטנים אלה. הוא מטיל מספר מצומצם של ביצים בעונה החמה, וגוריו בוקעים בגודל זעיר ומוכנים לצוד באופן מיידי.
תפוצה בישראל ותפקידו
הוא נפוץ בצפון ובמרכז ישראל, ומעדיף בתי גידול סלעיים ומעין־הרריים בעלי לחות מתונה.
כנחש קטן ולא ארסי הטורף פרוקי־רגליים וחרקים, הוא מרכיב מועיל ובלתי מזיק במערכת האקולוגית המקומית, ואינו מהווה שום סכנה לאדם, יהיה גודלו או מראהו המפוספס אשר יהיה.
הקווים האורכיים הדקים שלו עשויים להיראות זרים או יוצאי דופן למי שרואה אותו לראשונה, אך למעשה מדובר בנחש קטן וחביב לחלוטין. אם מצאתם אותו, השאירו אותו במקומו וצפו ביופיו הטבעי מקרוב ובבטחה.