העושר הביולוגי וסוד ההישרדות

הגענו לליבו של הסיפור: העושר הביולוגי. כל שדיברנו עליו — האקלים, המיקום, המקורות, הים וריבוי המינים — נשפך לרעיון אחד גדול: שהמגוון הגאוגרפי העצום בישראל הוא עצמו סוד הישרדותם של זוחליה.

במרחק שאינו עולה על שעות אחדות ברכב, עוברים מחוף ים תיכוני לפסגות הרים קרות, למדבר צחיח, לנקודה הנמוכה ביותר על פני כדור הארץ בים המלח. מגוון זה במקום קטן הוא אוצר אקולוגי נדיר.

ארבע סביבות במדינה אחת

ישראל מקפלת בשטחה הקטן מגוון גאוגרפי המשתווה ליבשת מוקטנת: חוף ים תיכוני לח במערב, רכסי הרים עטויי חורש שפסגותיהם מתקררות בצפון, מדבר עצום בדרום, ובקע עמוק החוצה את הארץ ויורד לנקודה הנמוכה ביותר עלי אדמות.

כל אחת מסביבות אלה היא עולם בפני עצמו בעל חומו, לחותו, קרקעו וצמחייתו. ומריבוי זה נוצרות הזדמנויות אינספור לזוחלים: לכל מין סביבה המתאימה לו, ולכל סביבה זוחליה.

המגוון כמקור להישרדות

מדוע מגוון פירושו הישרדות? כי אם סביבה אחת נחשפת לאסון — בצורת, שריפה או שינוי פתאומי — קורסים איתה המינים הכלואים בה. אך כשהחיים מתפזרים על סביבות מרובות, מכה במקום אחד אינה סופו של הכול.

'פיזור סיכונים' טבעי זה מעניק לקבוצת הזוחלים כולה גמישות מול השינויים. המגוון הגאוגרפי אינו יוצר מינים רבים בלבד, אלא מעניק להם גם רשת ביטחון המגדילה את סיכויי הישרדותם לטווח הארוך.

הבקע וההר: קיצוניות היוצרת התמחות

מהמאפיינים המרתקים של הארץ היא הקיצוניות הגאוגרפית: מפסגות החרמון עטויות השלג, שם חי צפע שאינו נמצא בשום מקום אחר, ועד הנקודה הנמוכה על הארץ בבקעת ים המלח, שם משגשגים זוחלי חום קיצוני.

סביבות קיצוניות אלה דוחפות את הזוחלים להתמחות מדהימה: מינים שעמדו בקור ההררי, ואחרים ששלטו בחיים בחום בלתי נסבל. וכל התמחות כזו מוסיפה מין ייחודי לרשימת הארץ, ומעמיקה את עושרה.

סוד ההישרדות ואחריותנו

בסופו של דבר, העושר הביולוגי אינו מותרות אלא תנאי הישרדות. מגוון הסביבות הוא שאיפשר לזוחלים לעמוד בתהפוכות מיליוני שנים, ולמצוא תמיד מקלט כשמקום מצר. זהו סוד עמידותם.

אך סוד זה שברירי. כשאנו גורפים חוליות, מייבשים בריכה או חוצים ערוץ בכביש, איננו פוגעים במין אחד אלא קורעים את רשת הביטחון כולה. שמירה על מגוון הסביבות היא שמירה על סוד ההישרדות עצמו — וזו אחריות של כל האוהב את הארץ הזו ואת יצוריה.